לכי תזדייני עם התואר חסר הערך שאני קונה אצלך ב-30

הדברים הדפוקים שעברו עלי

סיווג: על סדר היו..
חברים: 8
סוג: ציבורית

הצטרף לקבוצה »

(62)

פורום

(60)

גלריה

(0)	אירועים

(0)

סקרים

(8)

חברים

(0)

כתבות

(0)

קבצים

(0)	קישורים

(0)	מומלצים

דווח על קבוצה

SMS לקבוצה

עזרה

הגדרות

כניסה

	אתה נמצא כאן ראשי הדברים הדפוקים שעברו עלי פורום

על הקבוצה
כל החיים על רגל אחת -כל אחד מוזמן לשתף דברים דפוקים שעברו עליו

הצטרף לקבוצה »

מידע על הקבוצה

הקמה: 20 יולי, 2008
מייסד קבוצה: אושר פדידה
חברים: 8
גברים: 4, נשים: 4
גיל ממוצע: 26
רמת פעילות: גבוהה

תצוגת פורום: שרשור

הודע לי על הודעות חדשות

לכי תזדייני עם התואר חסר הערך שאני קונה אצלך ב-30 אושר פדידה | 11:02 23/07/2009 |

לכי תזדייני עם התואר חסר הערך שאני קונה אצלך ב-30 אלף שקל בשנה ובאינסוף יסורים. עכשיו, עם המשבר הכלכלי אני בטח אלך להיות מנהל משמרת בבורגראנץ' בסוף יחד עם תיכוניסטים מחוצ'קנים שלא יודעים עדיין מה זה להתנשק עם בחורה. תודה על כלום, אם הייתי משקיע את כל הכסף הזה לפני שלוש שנים, הייתי יכול לחיות מהריבית באיזה כפר בהודו עד סוף ימיי שיח ג'אראס גדול יותר מכיתות התירגול שלך בבניין 90. העיקר שפעמיים בשנה מגיע הקרקס הנודד של "יריד התעסוקה" עם הביתנים מקרטון שלהם וקערות עצומות של סוכריות שלא היו מביישות גם פדופיל מנוסה. "מה, גם השנה אין לכם משרות פנוייות בשבילי? איזו הפתעה... אפשר לקבל עט כדי להרגיש שדפקתי אתכם לפחות?".

לכי תזדייני עם כל הצפונבונים שעשו לכאן עלייה היישר מתל אביב לווינגייט החדשה ולחיים הזז. חס וחלילה שתצטרכו להגיד "לא, אין לי שקל" לנרקומן שיושב מתחת לבית שלכם בדרך חזרה מהאוניברסיטה. בטח בסוף שבוע אתם יושבים עם החברים האליטיסטים שלכם בסושי/ אספרסו/ גיי בר האהוב אליכם ומספרים להם כמה אתם הארד-קור מבאר שבע. על מי אתם עובדים? כולם יודעים שהכי קרוב לשכונה ד' שאי פעם ראיתם זה את גן סיאטל מבעד לחלון של הפג'ו 206 החדשה שאבא קנה לכם, כדי שתוכלו לחזור בבטחה מירבית היישר לבבלי.

לכו תזדיינו כל הכוסיות על הדשא של הקרנף. יושבות להן שם בג'ינס יותר נמוך מהציון שלי בחדו"א שותות אייס קפה מארומה ומדברות על החולצה החדשה שהן קנו ב"גונג". תמיד נמצאות עם בדיוק מספיק חברוים כדי לסכל לך את המהלך. תפסיקי לשבת בקבוצות כל כך גדולות, יא גולם, איך אפשר לעזאזל להתחיל איתכן ככה? בסוף תבכו שסיימתן את התואר בלי למצוא חתן שלמד הנדסה, ואז מה? תצטרכו לחיות את שארית ימיכן עם בעל שמביא משכורת ארבע ספרתית בלבד? לא היה חבל ללבוש חוטיני כל יום לחינם?

לכו תזדיינו כל לחוצי הבית. בודקים את לוח הטרמפים יותר פעמים ביום משאני נכנס לפייסבוק. לא מעניין אותי שלא קיבלו אתכם לאוניברסיטת תל אביב, אתם פאקינג בני 25, תפסיקו לרוץ חזרה לבית של אמא ואבא בכל פעם שמתבטל לכם תרגול ביום רביעי. שום סטודנט לט מת עדיין מלסגור שבת מדי פעם. ואולי אפילו תגלו שחברת החשמל לא מחשיכה את הפנסים על רגר ביום חמישי אחר הצבריים. אז אולי תחסכו מעצמכם לשבת שעה וחצי לכל כיוון ליד חייל מתובלה שחושב שזה סבבה לשמוע את החדש של שריף בפלאפון שלו בלי אוזניות, רק כדי לחזור למרכז ולצאת בערב לשתות בירה בתל אביב ב-300% יותר מערך השוק הסביר, לא כולל חניה/ דוח/ פקקים ופוסטמה שמשחקת אותה אלוהים במשך רבע שעה לפני שהיא נותנת לכם להיכנס פנימה.

לכו תזדיינו כל הסטלנים הכבדים שהתנקזו לכאן היישר מהטיול שלהם, כאילו משרד הבריאות מפעיל פרויקט שיקומי לנפגעי סמים בקמפוס. זרוקים בכל פינה מוצלת מבסוטים מהחיים, וגם זה במקרה הטוב שהחליטו לגרור את עצמם לאוניברסיטה מדירת הקרחנה שלהם ב-ו' הישנה. מסתובבים עם הראסטות הלא הומוגניות שלהם, מכנסי דייגים וגופיית דיוויה כחולה מהודו. "לא, אני לא רוצה לבוא לצ'יקה בשני ואתם מריחים כמו באנג". תיכנסו כבר לתרגול פה זה לא קאסול.

ואם כבר מדברים על מסיבות, לכו תזדיינו על הייחצנים של הברקה. מסתובבים תמיד בזוגות ובטוחים שהם הילדים הכי מקובלים בבית הספר. תופסים אותך בדיוק ברבע שעה ארוחת צהריים על הדשא כדי לשאול אותך אם אתה בא ברביעי, כי הפעם הולך להיות ממש בסט. איך בדיוק הולך להיות בסט הפעם? הפסקתם לשים מוזיקה ל אם-טי-וי וסופסוף פתחתם את הגג כדי שלא נזיע כאילו כולנו חטפנו את שפעת החזירים? קחו את נחשי הגוני היבשים שלכם ותדחפו אותם, כאילו שיש לי אלטרנטיבה לאן ללכת ברביעי... אה, ועוד משהו, תורידו כבר את החולצה השחורה המכוערת הזאת, אתם נראים כאילו אתם באמצע משמרת בקייטרינג אחרי צבא.

לכי תזדייני עם אגודת הסטודנטים, שחושבת שאנחנו מינימום בקלאב-מד לוטראקי יוון. אפילו במתנ"ס לא מפיקים כל כך הרבה חוגים ואירועים. תנו לנשום שנייה, או לפחות להרגיש פחות רע עם זה שאני לא מגיע לכל האירועים. כן ברור שאני רוצה להגיע לסדנאת תיפוף על הלחיים תוך כדי שמקרינים על הגג של הספרייה את הסרט "אסקימו לימון" כחלק משבוע מודעות לנפגעי ציפורן חודרנית, תנו לי רק להתקשר להורים ולהגיד להם שאני נושר מהלימודים השנה ושאני צריך עוד כסף. ומה הקטע של מחיר מוזל לסטודנט חבר אגודה? כאילו שאי פעם מישהו ניגש לדוכן שלכם ואמר: "שלום, אני סטודנט פה שלא חבר באגודה, אפשר לשלם 100 שקל יותר מכולם?".

ולכי תזדייני עם הדייטים הראשונים שלך. עוד לא המציאו חור בעיר הזאת שאפשר לברוח אליו בלי שייצא שלאורך כל הדייט אתה צריך לראות את השכן שלך, חבר שלך, מתרגל שלך וההיא מסמסטר שעבר שותים לך בירה מול הפרצוף? כאילו שזה לא מספיק גרוע שכולם יודעים הכל על כולם בקיבוץ הזה... איף לעזאזל אפשר לצאת player עם כל השקיפות הזאת? לצ'אק נוריס זה לא היה קורה.

לכי תזדייני אוניברסיטת בן גוריון, כי יחד עם כל הסטלנים, הצפונבונים, הכוסיות, לחוצי הבית, היחצנים, הדייטים הראשונים ואגודת הסטודנטים שלך, בחיים לא הייתי חושב אפילו ללכת ללמוד בשום מקום אחר. לא הייתה ואף פעם לא תהיה לך מתחרה.