ככה אני מנציחה את סבי ז"ל

דור שלישי לניצולי שואה

סיווג: אחר
חברים: 15
סוג: ציבורית

הצטרף לקבוצה »

(18)

פורום

(18)

גלריה

(0)	אירועים

(0)

סקרים

(15)

חברים

(0)

כתבות

(0)

קבצים

(0)	קישורים

(0)	מומלצים

דווח על קבוצה

SMS לקבוצה

עזרה

הגדרות

כניסה

	אתה נמצא כאן ראשי דור שלישי לניצולי שואה פורום

על הקבוצה
דור שלישי לניצולי שואה אשר רוצים לעשות משהו כדי שלא ישכח לעולמי עד מה שעבר העם היהודי

הצטרף לקבוצה »

מידע על הקבוצה

הקמה: 20 אוגוסט, 2008
מייסד קבוצה: קרן26
חברים: 15
גברים: 7, נשים: 8
גיל ממוצע: 33
רמת פעילות: נמוכה

תצוגת פורום: שרשור

הודע לי על הודעות חדשות

ככה אני מנציחה את סבי ז"ל קרן26 | 16:47 21/08/2008

בס"ד
אצלי במשפחה לא דברו,אצלי שתקו,לאף אחד לא היה את הכוח להתמודד עם המחשבה על מה שהיה,עד שהתחילו לדבר והתחילו לכתוב ועל מה שנכתב אני פה לספר את הסיפור שנשמע כאילו נלקח מעולם אחר,עולם זר,עולם של חיות ולא של בני אדם.

אני דור שלישי לניצולי שואה.
אחרי שסבי נפטר הרגשתי שהשאיר לי צוואה, להמשיך בדרכו ולספר את זוועות השואה שהוא ובני משפחתו עברו.
החלטתי לספר זאת בגוף ראשון(משמע אני זה הוא).

אני זוכר שהכול התחיל עם כל מיני גזרות שהיטלר הטיל על העם היהודי,אני לא אשכח את הגזרה שעל כל יהודי כאשר הוא יוצא מביתו עליו לענוד טלאי צהוב. כך שהיינו מסתובבים ברחוב היו מזהים אותנו.
אני זוכר שלא הרבינו להסתובב בחוץ עקב המצב,אך אני לא יכולתי לשבת בבית באפס מעשה והחלטתי שאני הולך לחבר.
הדרך לביתו עברה בשלום אך בחזור נתפסתי על ידי קצין גרמני, הוא לקח אותי לבניין בו התאכסנו החיילים הגרמנים,עשיתי שם עבודות ניקיון שבחיים לא עשיתי ומידי פעם היו מכים אותנו.
לקראת הסתיו ההתעללות ביהודים גברה וחשבנו,מה עוד הגרמנים יכולים לעולל באנו.
ערב אחד שמענו צעדים מתקרבים ודפיקות בדלת. אבי החל להגיד דברי תפילה ודודי אזר כוח לקום ולפתוח את הדלת. היו אלה חיילים גרמנים שציוו עלינו מיד להתלבש מפני שהיינו צריכים לעזוב את האזור. באותו לילה זאת הייתה הפעולה הראשונה ביהודי לודג' הנקראת "אקציה" .
הגרמנים הובילו אותנו ברכבת לקצה העיר למבנה. בכניסה למבנה עמדו שני גרמנים עם נשק, כל אחד שנכנס הכו אותו בנשק.
כאשר הגיע תורי אמרתי אותי לא יכו וכאשר הגעתי אבי ראה שהחייל מרים את הנשק כדי להנחית אותו עליי. אבי נתן צעקה ואני הצלחתי לדלג ולחמוק מידי החייל.
כשראיתי את אבי בשלב מאוחר יותר אמר לי "בנס ניצלת ואחרי כמה רגעים נזכר היום י"ח בחודש. אם הופכים את האותיות יוצא חי. אבי נהג להאמין שכל הקשור לחי,אדם הוא בר מזל.
יום למחרת הגרמנים שוב האיצו בנו והובילנו שוב לתחנת הרכבת אך לא אמרו לנו לאן.
השאלה שעלתה ותמיד הטרידה אותי היא מדוע עושים לנו את כל זה?
אבי ענה לי "משום שאנו יהודים" מקולו הבנתי שעליי להשלים עם גורלי,להיות יהודי פירושו להיות מוכה ונרדף.
שבועות אחדים היינו בעיר צישיזוב ללא מעש ושבאופק לא נראה שום סימן לשינוי.
יום אחד יצאה הוראה מהמפקדה הגרמנית באזור כי על כל היהודים הבריאים והחזקים להתייצב בעיר כדי לצאת לעבודה.
אחי ישראל התכונן ליציאה ואני אמרתי לו שאני בא עימו,החלטתי להיות חזק ולא לוותר.
בבוקר התייצבנו במרכז העיר. הובנו למחנה עבודה הוטו קומורופסקה. העבודה בה עבדנו הייתה עקירת עצים. עבודה זו היא עבודה קשה שלמדנו אותה על גופינו ובשרנו. כל יום אנשים היו מתים שבכול יום הביאו אנשים חדשים. אחד מהחדשים שהגיע מינו אותו לאחראי עלינו. שמו היה האוזר. האוזר היה איש טוב עם לב רחב, כל שלפעמיים היה מעדיך להעניש בעצמו כדי שהעונש יהיה פחות חמור. יום אחד נדקרתי ברגל ולא ידעתי מה לעשות כי המרפאה שיש במחנה זה גזר דין מוות. ישראל הציע שבמסדר הבוקר כאשר האוזר רושם את שמותינו תספר לו על הפצע ברגל הרי אדם רחמן הוא. וכך היה,סיפרתי להאוזר על הפצע והוא הציע שאשאר בבקתה ולא אזוז ממנה, אך הדגיש ואמר לי שהוא לא ראה ולא יודע מזה כלום. דבר זה היה אסור, מי שלא הלך לעבודה מפני שלא הרגיש טוב או חלה היה חייב ללכת למרפאה ולהירשם שהוא נשאר. דווקא באותו יום הגרמנים החליטו לבדוק את מצב האנשים בבקתות. כאשר ראו אותי במיטה חיפשו את שמי ברשימה ושמי לא היה רשום הקצין הגרמני לא הבין מה אני עושה בבקתה ושאל האם הממונה האוזר יודע שנשארתי? לא רציתי להלשין וחיפשתי תשובה חמקנית. הקצין יצא מהחדר ללא מעשה, אך בליבי ידעתי שהעונש יבוא.
בערב כאשר כולם חזרנו למחנה הקצין הכריז על מפקד וכאן ידעתי שעונשי מגיע. הקצין קרא הפושע משה דויטש גש לכאן. הקצין בירר עם האוזר האם ידע שנשארתי בבקתה ולא הלכתי לעבודה, האוזר הצליח למצוא תשובה חמקנית. העונש שקיבלתי היה הצלפות.
יום למחרת כבר הלכתי לעבודה למרות הכאב.
בנוסף מהקור סבלנו מרעב. ערב אחד שישבנו בבקתה אחרי יום מפרך וקיבלנו מים דלוחים, אחד מחברי שבבקתה אמר שבלילה נברח כדי להשיג אוכל. ישראל ניסה לשכנע אותנו שלא נלך, אך אני אמרתי מוטב למות באומץ ובגבורה מלחכות למוות באפס מעשה.
בפעם הראשונה שברחנו מהמחנה נתפסו בכפר על ידי קצין גרמני. הקצין הגרמני קודם השפיל אותנו בכך שרצנו לפני הכרכרה ואם היינו מספקים לרוץ הסוסים היו רומסים אותנו.
הקצין עצר את הכרכרה ליד ביתו של ראש הכפר ודרש לזמן